עלית ארצה כדי להעלות גם את אמא ואותי [ ... ] שתקתי במשך כל השנים , אבל חלמתי על זה [ ... ] הכול כתוב במכתבים [ ... ] כאן מתברר לו שאכן הייתה זאת משפחה : אבא , אמא וילד . מכאן הגעגועים אל אביו מתחלפים לאידיאה של אבא " שהרי אביו ישב לפניו בגופייתו הנוטפת זיעה , מבודח כתמיד , אבל רחוק אף יותר משרחק בילדותו , כשים הפריד ביניהם " . שורשים אלה שמצא במכתבים , הם גם שהטילו צל , משום שהחל לפקפק באבהותו של יוסף פגיס , משום שאמו כתבה : " [ ... ] הילד שלך , שלך באמת " . מוסיף דן פגיס וכותב במכתביו : " תסתכל בראי , אתה לא רואה ? העיניים המוארכות , עצמות הלחיים , הרי הכול שלי , מה פתאום חשבת מחשבות חולניות כאלה . כשכתבה – איך אמרת ? – שהילד באמת שלי , הרי בדיוק לזה התכוונה " . בקריאה בדפי הטיוטה של דן פגיס ניתן לחזק את ההנחה אודות ההקשר האוטוביוגרפי ביצירתו . לאחר מותו של אביו קיים ביטוי של הקלת מה וניסיון ליצירת קשר . אולם הקשר הוא בין הבן החי לאב המת . בדפים אלה ישנו דיאלוג – שהוא למעשה מונולוג עצמי עם אב לאחר מותו , כאשר הבן ממלא את החלל של השתיקות בחייו ומדבר במקומו . בכך מנסה דן פגיס להבין את ה...
אל הספר