מתוך כך אין כל אדם צריך לזכור בכל עת ובכל שעה דברים שהשכחה יפה להם . " כל תיאוריה המתיימרת להסביר זיכרון , חייבת להביא בחשבון גם את השכחה " . השכחה היא תהליך של דעיכה , מחיקת הישן המבטל נגישות לשליפת זיכרון בעתיד . בשכחה פועלים אלמנטים שונים החוברים יחדיו ויוצרים תמונת זיכרון פעילה . אנו שוכחים מפני שלא ניתן לחיות ללא יכולת השכחה . הפסיכואנליזה מבוססת על גישה פילוסופית של זיגמונד פרויד למבנה הזיכרון . בלא מודע מונח חומר זיכרון המכיל קונפליקטים וחרדות הקשורים לאירועים לא נעימים . הכול נשאר בזיכרון ואדם שוכח רק מה שהוא רוצה לשכוח . השכחה מושגת בעזרת מנגנוני הגנה שביניהם ההדחקה . זה שנשכח עולה בחלומות , בפליטת פה או בהיפנוזה . לגבי חוויות ילדות טוען זיגמונד פרויד שלחוויות ילדות הנשכחות בדרך כלל , נודעת חשיבות מכרעת . השכחה , אין משמעותה מחיקה לנצח . לכן הוא טוען : " כל אירוע מותיר את רישומו לא רק באופן שבו הוא נקלט לראשונה , אלא גם בכיוון בו הוא מתפתח לאחר מכן [ ... ] להלכה ניתן להיזכר בכל מצב מתקופה מוקדמת שיש בו כדי לסייע לזיכרון , גם אם מרכיביו אינם מתקשרים עוד לנסיבות המקוריות של היוו...
אל הספר