‘נשים לאו בנות הרגשה נינהו' על גירוי מיני בפסיקה

תרצה מיטשם ( לבית יורה ) מאמר זה יעסוק בתפיסות הלכתיות בכל הנוגע למערכות הגופניות הקשורות בהפריה של נשים , לרבות גירוי מיני . אף שהמבנה הפיזיולוגי של גברים ונשים דומה , האנטומיה והפיזיולוגיה של איבריהם המיניים , של מערכות הפוריות שלהם ושל דרכי הגירוי המיני , הן שונות לחלוטין . בשל ההיעדר הכמעט מוחלט של קולות נשיים בטקסט התלמודי , בפרשנות , בספרות השו״ת ובספרות ההלכתית , הסתמכו הרבנים לעניין זה במהלך השנים על שני מקורות אינפורמציה חיצוניים - אנטומיה של חיות שאותה הכירו במידה מוגבלת ; וחוויות של גירוי אישי המוכרות להם מפרספקטיבה גברית , כגון הוצאת שכבת זרע ותחושת אורגזמה - והעדיפו אותם על פני תקשורת ישירה עם נשים . מפאת הצניעות הם נמנעו מלהתבונן בגוף הנשי ואף מלשוחח עם נשים על אודותיו , ובכך ויתרו על מקור ראשוני בסיסי . גם הידע הנשי ביחס למערכותיהן הפנימיות היה מוגבל . המיילדות ידעו למשל שצוואר הרחם נפתח בעת הלידה ונשים יכלו לגעת בצוואר הרחם בכל עת , במיוחד בזמן הבדיקות בימי שבעת הנקיים , אבל פרטים על מבנה הרחם , על קיומן של שחלות וחצוצרות , ובמיוחד על ביוץ , לא היו ידועים להן . הן ידעו ...  אל הספר