האגדה מספרת כי רבי יהודה וידידו הקיסר הרומאי אנטונינוס היו נפגשים לעתים קרובות בחשאי ודנים בענייני פילוסופיה , ספרות , מוסר ותיאולוגיה . יום אחד אמר הקיסר לידידו : "יודע אתה , אני מכיר דרך כיצד להערים על אלוהים ולהימנע מעונשו . רצונך לדעת כיצד ? שמע אפוא . ממה עשוי האדם ? מגוף ומנשמה , לא כן ? אם כך , בבוא יומו יתגונן הגוף מפני ההאשמות נגדו ויאמר לאלוהים : ' אני ? מה אני בסך הכול ? גוש עפר , אדם להבל דמה ימיו , כצל עובר , ואף פחות מזה . את הנשמה יש לדון , היא זו שצריכה להיענש . בלעדיה אינני מריח דבר , אינני חש דבר ואינני רוצה דבר . אם אתה מחפש אשם עליך להאשים אותה' . כשיגיע תורה של הנשמה לתת דין וחשבון היא תדע להתגונן : ' מה ? אותי מאשימים ?' תזעק הנשמה , 'הרי הגוף הוא שמקשה עלי לחתור לטוהר , מושך אותי לשפל תחתיות ונדבק אלי כספחת . בלעדיו הייתי ציפור דרור , צמאה לזכות ולחסד . את הגוף יש להעניש , רק הוא דרש תענוגות ורק הוא נהנה מהם . אין ספק כי אני חפה מפשע . ' וכך , " אומר הקיסר , " יצאו שניהם זכאים ופטורים מעונש ויחיו חיים טובים בגן עדן . מה אתה אומר על זה " ? " אספר לך סיפור , " ענה ...
אל הספר