הגיע היום שבו , כמו רבים מעמיתיו , נתפס רבי חנינא בן תרדיון , הרב הזקן והנערץ , בידי החיילים הרומאים ונדון לעלות על המוקד על שלימד תורה ברבים . כדי להציג את הפשע לעיני י כול עטפו הלגיונרים את הרב בגווילים הקדושים שמהם למד ולימד את דברי הנצח האלוהיים . הוא עמד שם , הרב הזקן , עטוף בספר התורה שכה אהב , ושמע את דברי תלמידיו שהקיפוהו כפי שנהגו להקיפו מדי יום כשהיה חושף לפניהם את מסתרי תורת משה וגדולתה . הם הביטו בו ועקבו חסרי אונים אחר ייסוריו הקשים בשעה שעורו ובשרו עלו באש . לפתע קם אחד מן התלמידים ושאלו : "מה אתה רואה עכשיו ? אמור לנו רבי , מה רואות עיניך ברגע זה ?" והרב הנערץ ענה , ממש לפני שאיבד את הכרתו : "גוילין נשרפין ואותיותיו פורחות . " האותיות חזקות מן האש , הן לא נשרפות , אי - אפשר למחוק אותן , דבר אינו יכול לפגוע בהן , הן מתעופפות מעלה . האותיות חוזרות השמימה . סיפור זה ידוע ומוכר . הוא כלול בתפילת יום הכיפורים ומהווה חלק מן הקינה הפיוטית על מותם של עשרת הרוגי מלכות אשר בחרו לחיות ולמות על קידוש השם . בהיותי ילד אהבתי לקרוא ולצטט טקסט יפה זה . אהבתי את הדרך שבה עמדו חכמים אלה ,...
אל הספר