המסורת מספרת שכאשר רבן יוחנן בן זכאי החולה חש ששעתו קרבה התאספו תלמידיו סביב מיטתו . תחילה עמדו שם ללא זיע ועקבו אחריו בשתיקה . אם בשל סבלו הרב ואם משום שהתאמץ לחשוב , נראה היה כי לא השגיח בהם . גופו היה נוכח אך ראשו היה במקום אחר . לפתע התעורר וראה מי עמד סביב מיטתו . האם ידע את חומרת מצבו ? הוא פרץ בבכי . התנהגות שהייתה נדירה אצלו . הרב ותלמידיו הביטו זה אל זה במבט עמוק וכואב . כולם הבינו את גודל השעה . מי היה הראשון שהציג את השאלה ? אולי שאלו אותה כולם ביחד מתוך הסקרנות שאחזה בהם ? אמרו לו : רבנו , נר ישראל , עמוד הימני , פטיש החזק , מפני מה אתה בוכה ? אמר להם , אלו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי , שהיום כאן ומחר בקבר , שאם כעס עלי - אין כעסו כעס עולם , ואם אוסרני - אין אסורו אסור עולם , ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם , ואני יכול לפיסו בדברים ולשחדו בממון , ואף על פי כן , הייתי בוכה . ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים , הקדוש ברוך הוא , שהוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים , שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם . ואם אוסרני - אסורו אסור עולם , ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם . ואין א...
אל הספר