כבר במהלך עונת החפירות של קיץ 2008 היה ברור כי האתר מיוחד מבחינת תארוכו . כלי החרס שנמצאו בחורבת קיאפה היו דומים לכלי החרס שנמצאו בשכבה XII בערד , בשכבה VII בתל שבע , או בשכבה IVb בתל בטש , כולם אתרים פרוזים ולא מבוצרים . לעומת זאת , בחורבת קיאפה מצאנו אותם הטיפוסים של כלי חרס באתר המבוצר בעוצמה יוצאת דופן . כחודש לאחר החפירה פרסנו את הממצאים במעבדת המשלחת באוניברסיטה העברית בירושלים והזמנו כחמישים חוקרים שונים לראות את הממצאים . באותו יום התקיימו דיונים שונים על האפשרויות השונות לתארוך האתר : חוקרים המקבלים את הכרונולוגיה הנמוכה מיקמו אותו במאה ה 9 - לפסה " נ , וחוקרים המקבלים את הכרונולוגיה הגבוהה מיקמו אותו במאה ה 10 - לפסה " נ . בסוף היום כולם יצאו שמחים וטובי לב , כי כל אחד חשב שהאתר תומך בגישה הכרונולוגית שלו . היתה זו דוגמה נאה לכך שעל פי כלי החרס לבדם לא יהיה אפשר להכריע במחלוקת הכרונולוגית . היה ברור כי יש לנסות ולתארך את העיר בחורבת קיאפה בדרך אחרת . וזו אמנם נמצאה . בעונת 2008 מצאנו לראשונה חרצני זיתים מפוחמים בחומה ובחדרי המבנים החרבים בשטח B וידענו כי ממצא זה חשיבותו תהיה ...
אל הספר