החוק במדינת ישראל לא שולל במישרין את מינויה של אישה לדיינת בבית הדין הרבני . הסעיף המונע מעשית את הסמכתן של נשים לדיינות בבית הדין הוא הדרישה שהמתמנה יהיה בעל הסמכה לרבנות . אף שמבחינה הלכתית הסמכת נשים לרבנות פשוטה ממינוין לדיינות , לא הוסמכו נשים לרבניות במגזר האורתודוקסי וניסיונות שונים לעשות כן במגזר האורתודוקסי בארצות הברית התקבלו בהתנגדות נחרצת . חוק שיווי זכויות האישה מוציא במפורש מתחום החלתו " מינוי רבנים ובעלי תפקידים שיפוטיים בבתי דין דתיים , " ולכן אין היום אפשרות מעשית למנות נשים לדיינות . פסול אישה לכהונת דיינת מופיע במפורש בתלמוד הירושלמי בלבד ( ולא בתלמוד הבבלי , ( ונראה שהוא מבוסס על איסור שררה לאישה . מן המשנה אפשר להסיק שאישה פסולה לדון משום שהיא פסולה לעדות . בכך נפתחות שתי אפשרויות להבין את יסודו של דין זה : הפסול לדון נובע מן השררה שבתפקיד זה ; והפסול לדון מהווה הרחבת פסול העדות בבתי הדין . לפי האפשרות השנייה , הפסול לדון נובע מהנימוקים שניתנו לפסול נשים לעדות . בעלי התוספות בצרפת ובאשכנז עימתו מסקנה זו עם הכלל המשווה אישה לאיש לכל דינים שבתורה ועם התקדים של דבורה ...
אל הספר