במשפט העברי עדויות של שני עדים משמשות ראיה מכריעה . העדים מביאים לבית הדין נתונים עובדתיים של המקרה השנוי במחלוקת בין התובע לנתבע ומסייעים לו לברר את המציאות כדי להכריע עם מי הצדק . עדויותיהם של שני עדים כשרים על נתונים עובדתיים נתפסות כראיה חותכת לקיומם . יתר על כן , עדויותיהם של שני עדים כשרים שלא נמצאה סתירה בדבריהם נתפסות כמהימנות ביותר וכמספקות , ללא צורך בשבועה ובראיות נוספות , ובית הדין מחויב לפסוק את המסקנה המתבקשת מהן . תפקיד מרכזי זה בקביעת הדין נשלל מנשים על פי הלכת חז"ל , והן נפסלו לעדות . ואולם למרות פסילת נשים לעדות משפטית קבעו חז"ל שהן נאמנות להעיד בתחומי איסור והיתר . נאמנות זו נוגעת בעיקרה למרחב הביתי , והיא נטולת מאפייניה של העדות המשפטית . במרוצת הדורות , מימי חז"ל ועד ימינו , הורחבה קבילותה של עדות נשים , הוחלה בתחומים נוספים מחוץ למרחב הביתי , ולעתים אף התקבלה בין כותלי בית הדין . בדרך כלל היא התקבלה לשם מימוש תכלית משפטית של עשיית צדק ומניעת עוול . בימינו עלתה גם שאלת מעמדן של נשים כמניע להכשרת עדותן . אף שפסילת אישה לעדות נותרה להלכה , למעשה בתי הדין הרבניים בימי...
אל הספר