חכמים הורו שנשים יכולות לתבוע את זכותן לצדק בבית דין ואפשר לתובען . שתי סיבות צמצמו במידה ניכרת אפשרות זו הלכה למעשה . ראשית , כיוון שהרכוש המשפחתי נתון , על פי הלכת חז"ל , בידי הבעל ( אבי המשפחה , ( הוא ששימש למעשה נציג המשפחה בתביעות ממוניות . שנית , לנוכח נוהגי הצניעות בתקופות שונות לא ראו בעין יפה את נוכחותה של אישה בבית הדין מעבר להכרחי ביותר . למעשה , נשים נכחו בבית הדין כתובעות וכנתבעות בעיקר לאחר פירוק נישואיהן , בהיותן גרושות או אלמנות . שינויים שחלו במהלך הדורות — ביחסי הממון בין בני הזוג בנוגע לרכוש המשפחתי מחד גיסא ובנורמות הצניעות הנהוגות מאידך גיסא — הובילו לנוכחות נרחבת יותר של נשים בבית הדין כתובעות וכנתבעות .
אל הספר