היה זה הנרי קיסינג'ר , מזכיר המדינה האמריקאי בתקופת ממשל ניקסון , שטבע את האמרה הידועה , " לישראל אין מדיניות חוץ , רק מדיניות פנים . " בין אם מסכימים עם עמדתו ובין אם לאו , חייבים להודות שאמרתו חשפה את הקשר הבעייתי בין מדיניות החוץ לבין מדיניות הפנים של מדינת ישראל . על יסוד אמרתו של קיסינג'ר אפשר להציע אמרה חדשה , בלשון הזאת : חופש הפעולה הניתן לראש ממשלת ישראל לנקוט מדיניות חוץ כהשקפתו מושפע מהסכמתו להעניק למפלגות השותפות לקואליציה הממשלתית הישגים במדיניות פנים . זהו הקשר שאי-אפשר לערער עליו בין קביעת מדיניות חוץ לבין קביעת מדיניות פנים במדינת ישראל . כל ראש ממשלה נבחר בישראל מבקש מממשלתו - ובעדיפות הגבוהה ביותר - לאפשר לו להנהיג את תפיסתו המדינית-ביטחונית . לשם כך הוא יודע כי ברצותו להנהיג מדיניות בעלת ממד היסטורי-יהודי , יהא עליו להעניק תמורה לשותפות הקואליציוניות בנושאים הנוגעים למדיניות פנים . מבחינתו זוהי תמורה הולמת והכרחית המאפשרת לו את חופש הפעולה הנדרש להתנהלות בזירה המדינית-ביטחונית המורכבת של המזרח התיכון וביחסים הבינלאומיים של מדינת ישראל . ממשלות ישראל נמצאות במצב קבוע ...
אל הספר