יוסי אסף:

26 . 5 . 1986 אינני בטוח בקביעה שהנהגת הקיבוץ עברה מעץ מטמורפוזה מפאסיביות פוליטית לאקטיביזם פוליטי , כפי שגורס הנרי ניר , שכך אירע כבר בשנות השלושים . דומה לי , אף שלא חקרתי את התקופה האמורה , שיש קירבה רבה בין התגובות הקיבוציות של טבנקין וחבריו לבין התנהגותם הפוליטית בשלהי שנות השלושים . נכון הוא שהקיבוץ המאוחד הפך יותר ויותר פוליטי בשנים 1933-35 ובוודאי , כפי שעמד על כך הנרי , היה בכך תגובה על ההתרחשויות הדרמטיות באירופה , אך להערכתי השינוי הזה לא היה בבחינת יצירת יש מאין . הגורם העיקרי לו הייתה דווקא הזירה הארץ ישראלית . אם לומר זאת במשפט אחד כוללני , הרי חלוקת התפקידים בין הקיבוץ למפלגה שאפיינה את שנות העשרים הלכה והשתבשה בשנות השלושים דווקא משום ששתי המסגרות האלו הצליחו במילוי תפקידיהם : מפא"י הפכה מפלגת המונים וביססה את ההגמוניה שלה ביישוב ובתנועה הציונית ; הקיבוץ גדל מ 1 , 000 חברים לכמעט רבבה והפך לארגון בעל משאבים עצמאיים עם מנהיגות סמכותית וריכוזית . הנרי מבליט מאוד במחקרו את תביעת הקיבוץ לבלעדיות , קרי , להכרה בזכותו להיות בן הטיפוחים של המפלגה וההסתדרות , באופן רעיוני . 1...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית