הסיפור " מעשה בחנף" הוא מן הידועים בספרות העברית של ימי הביניים . גרסה ימיביניימית ידועה שלו הובאה במשל הקדמוני ליצחק אבן סהולה ( קסטיליה . ( 1281 הסיפור מופיע בהגוונים בטקסטים עבריים שקדמו לאבן סהולה , וכמה מן המוטיפמות שלו מצויות גם בספרות הכללית . אבן סהולה הושפע משני המקורות אך יצר גרסה מיוחדת לפי נורמות שנהגו בימי הביניים ולפי השקפת עולמו . המאמר יתמקד בגרסאות של הסיפור שמוצאן מספרד ומתרבותה היהודית–הספרדית : בגרסת הסיפור במשל הקדמוני תוך בחינת השפעות ומקורות של הסיפור בטקסטים שקדמו לאבן סהולה ובהתאם לתפיסת המקוריות בימי הביניים . יודגש ייחודה של גרסה זו תוך הידרשות לתקופה ( שלהי המאה השלוש–עשרה , ( למקום ( קסטיליה ) ולמחבר ( יצחק אבן סהולה . ( כן תידונה שתי גרסאות ספרדיות מאוחרות יותר : הגרסה המפורסמת בלאדינו : " מעשה אין און תלמיד חכם" ( המאה התשע–עשרה ) וגרסה הדבורה בלאדינו : “ Senyas siguras " שמקורה בטורקיה , ובכך ייבחנו שני הקצוות הספרדיות של סיפור זה . " מעשה בחנף" עוסק בתופעה חברתית שאותה מבקש המחבר להוקיע והיא – הצביעות הדתית שהיא מנושאיה המרכזיים של הביקורת החברתית , הבא...
אל הספר