פרנץ קפקא ותמונת הקיום המיתית בסיפור "בלילה"

בלילה בלילה : שקוע בתוך הלילה . כדרך שאדם מרכין ראשו כדי להרהר , כך הוא להיות שקוע בתוך הלילה . מסביב האנשים ישנים . הצגת תאטרון קטנה , אשליה עצמית תמימה – שהם ישנים בבתים , במיטות יציבות , תחת קורת גג מוצקה , שרועים או מכווצים על מזרנים , בין סדינים , מתחת לשמיכות , ואילו באמת רק התקבצו איכשהו , כמו בעבר הרחוק ושוב כעבור זמן , באזור שומם , מחנה תחת כיפת השמים , המוני אדם , צבא , עם , על אדמה קרה תחת שמים קרים , רבוצים במקום שקודם עמדו , המצח לחוץ אל הזרוע , הפנים אל הקרקע , נושמים בשקט . ואתה ער , הנך אחד השומרים , מוצא את השומר הקרוב אליך על ידי הנפת גזיר עץ בוער מערמת הזרדים שלידך . למה אתה 14 ער ? אחד מוכרח להיות ער , כך נאמר . אחד מוכרח להיות כאן . ביצירה זו קפקא עושה שימוש בטכניקות מסוימות של כתיבה אוטומטית , מתוך מצב מהורהר הנע בין שינה וערות . הוא עוקב במבטו אחר אשליית התרבות המעניקה הגנה ומקום בעולם – מבט החושף את השבר , ההיעדר והקיום הפרגמנטרי . מצב זה נחשף לאשורו בחוויית משמעות קשה המציגה היטב את הממשות , שממנה האנושות מבקשת להתחמק ללא הרף . 13 במובן זה אפשר להתייחס לאפלפלד ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן