האם הספרות יכולה למלא חלק מתפקידיה המסורתיים של המטפיזיקה , היוצרת זיקה בין אופני ההבנה של ניסיונותינו היום יומיים ובין הדרישות ההכרתיות והאתיות מהסובייקט ? בפרק זה יוצגו שני מקרים המשמשים לחקירת הקשר בין מטפיזיקה וספרות בהתייחס לדיון הביקורתי באחדויות העומדות ביסוד ניסיונו היום יומי של האדם – תפיסת העצמי , העולם החיצוני והאובייקטים המצויים בו וכדומה . בעקבות חקירת התמונות והדימויים מתאפשרת הבנה אחרת , המובילה לשינוי של ה"ראייה בתור . " להלן ייבחנו טקסטים ספרותיים הגותיים אחדים מאת לודוויג ויטגנשטיין וחורחה לואיס בורחס , שאפשר להגדירם כ"הוגי קצה , " שכן הם מוכנים להרחיק לכת בחקירת משמעותן ותקפותן של אידאות ואינטואיציות פילוסופיות העומדות ביסוד ההבנה העצמית של תרבות המערב . חקירה זו נערכת באמצעות הדמיון הפואטי , המאפשר ליצור תמונות מראה רדיקליות של הנפש המערבית . האמצעים הספרותיים בעבודותיהם של שני היוצרים הללו דומים במובנים אחדים ; ייתכן כי הם מתאפיינים בהשקפה מטפיזית דומה ובדאגות פילוסופיות משותפות , אף כי במבט ראשון הם נראים שונים זה מזה . שניהם מבקשים לחקור אינטואיציות ורעיונות מטעי...
אל הספר