מרדוק שייכת לקבוצת הוגים המעניקה לספרות תפקיד משמעותי וייחודי בחינוך מוסרי , לצד הפילוסופיה העשויה להיות ספרות גדולה לעתים . על פי תפיסתה , קשה 112 להבחין בחדות בין שתי הדיסציפלינות , למרות הפיתוי הגדול שבכך . מסיבה זו ראוי לדחות את הניסיון לשייך את מרדוק לקבוצה האנטי תאורטית , השוללת את ניסוח העקרונות המופשטים של הפילוסופיה . ואולם שאלת היחסים בין הדיסציפלינות נותרת פתוחה בהגותה . בהקשר זה ראוי שוב להדגיש כי מלכתחילה הפילוסופיה היא סוג של אמנות . היא אמנם נוטה להיות רזה , טכנית ופוריטנית , אך בכל זאת אפשר להחשיבה אמנות שכן מעצם מהותה היא יוצרת ומבקרת תמונות ודימויים . לדעת מרדוק , הספרות מסוגלת לדמות את תשומת הלב האוהבת לפרטים . הספרות עורכת סימולציה של ההכרה בקיומם של האחרים כפרטיקולריים ומציגה בני אדם ממשיים במאבקם נגד דימויים . מסיבה זו האמן יכול לדון בתודעה באופן מדויק יותר מהפילוסוף ; הוא דומה לדמיורג , המשכנע את הקונטינגנטי והזמני שבחומר להתאים לבריאה המדמה את הנצחי והמושלם , וכך יוצר את העולם הטוב האפשרי אך הבלתי שלם . באמצעות הניסיון לברוא את המוחלט והשלם בחומר מקרי וזמני , הא...
אל הספר