מרדוק והמפנה הספרותי בפילוסופיה

הגותה של מרדוק מעניקה חשיבות רבה לספרות ולפילוסופיה בהיותן חלק מתהליך המרת הראייה . נראה כי הציר המרכזי להערכתן של שתי הדיסציפלינות הללו קשור באופן שבו פועלות השתיים בדרכים שונות להשגתה של תכלית אחת – המרת הפנים או " הראייה בתור" של היחיד , כחלק מן המסע הרוחני שמרדוק מתארת . מרדוק גורסת כי הספרות היא הדיסציפלינה המועדפת להצגת התהליכים הפנימיים הללו בהקשר רחב וחי . היא מסוגלת להציג את התהליכים האלה ואת חוויות שינוי האספקט המתלוות אליהם בהקשר רחב של סובייקט בעל עבר קונקרטי , על רקע חברתי עשיר ומורכב . יצירותיה הספרותיות של מרדוק מלאות בתיאורים של שינויי ראייה פתאומיים העוברים על הגיבורים – חלקם מייצגים הידרדרות במצבו של הגיבור וחלקם התקדמות . בהתאם לתפיסתה בדבר המקריות והחלקיות המאפיינים את חיי האדם , אף לא אחד מגיבוריה מגיע לכדי ראייה אולטימטיבית ונעשה טוב לחלוטין . חוויות ראייה שקריות או נסוגות מבטאות את כוחן של האשליות והפנטזיות ; לעומת זאת , חוויות אמתיות או מתקדמות של " זריחת אספקט" מתאפשרות באמצעות כוחו של הדמיון כסוכן הטוב והאמת . הדמיון הוא האמצעי הטוב ביותר המצוי ברשותנו להבנת ע...  אל הספר