בספר זה נבחנים , כנקודת מוצא , שני מושגים מרכזיים בהגותו של לודוויג ויטגנשטיין : " ראייה בתור" "ו ( seeing as ) זריחת אספקט" . ( aspect dawning ) מושגים אלו מציינים שינויים בראיית המציאות והגחה של משמעויות ומובנים חדשים במקום תמונות כוזבות ומטעות , כמהלך יסודי בשחרורה של הרוח . ויטגנשטיין עסק במושגים אלו בכתיבתו הפילוסופית הנושאת אי אלו מאפיינים ספרותיים . הוגה נוספת , אייריס מרדוק , עסקה אף היא בסוגיות דומות והיטיבה לשקף את תפיסותיה הפילוסופיות ביצירה ספרותית ענפה בתחום הרומן . תפיסותיהם של שני ההוגים והיוצרים הללו עומדות במרכזו של ספר זה המחיל אותן על יצירות ספרותיות של יוצרים נוספים . יצירות אלו מכילות ממד פילוסופי תרפויטי בולט של חקירה עצמית ושל שינוי התמונות והמושגים הקיימים בתודעת הפרט . בהתייחס לסוגיית הגילוי האישי של חקירה זו , מתעוררות כמה שאלות מרכזיות : מהי " ראייה בתור , " מהי משמעותה בתהליך השינוי הפנימי מוסרי , וכיצד היא פועלת בהקשרים כלליים וספציפיים ? מה טווח חלותו של המושג ? האם מדובר בתפיסה או בחשיבה ? מה הם הגבולות , אם אכן קיימים גבולות , בין מה שקאנט היה מכנה מושגי...
אל הספר