כמה קווי יסוד מבדילים בין מאיפלד ובין קומונות ה " ציוניות " בקרים , ובכללן וויו נובה . המשטר מעולם לא "הפנה את הגב" למאיפלד . ובמתח הבלתי נמנע ששרר בינו ובין ההתיישבות הכפרית בכלל בבריה '' מ , בייחוד עם המעבר לקולקטיביזציה המלאה , אין זה עניין מבוטל . בקולחוזים בכל רחבי המדינה ניסה המשטר לחדור אל חיי הכפר באמצעות הוראות ממוסקבה ופעילות של חברי מפלגה בפריפריה , חצי האי קרים לא יצא מכלל זה . גם שם הפיצו הרשויות הממלכתיות הוראות גורפות לקולחוזים , ובהם מאיפלד , לניהול היום-יומי של העבודה במשקים . לעתים היו ההנחיות בלתי הגיוניות בעליל , תוצאה של הנתק הפיזי והתפיסתי בין המשטר ובין הנעשה בפריפריה הכפרית . ככל הקולחוזים , גם מאיפלד נאלץ למצוא דרכים להתמודד עם הפער הזה מבלי להסתבך עם הרשויות . אך להבדיל מוויו נובה ומקומונות החלוץ , מאיפלד לא נאלץ להתמודד עם טיפול מיוחד מצד המשטר . מאיפלד המשיך לתפקד ולשגשג למרות המנה ה"רגילה " של המעורבות הסובייטית בענייניו , אך , בשום שלב לא נחשפה מאיפלד לדיכוי שהיה מנת חלקן של תל-חי , משמר וויו נובה . אדרבה , חברי מאיפלד ושאר הקולחוזים היהודיים הלא-אידיאולוג...
אל הספר