באין אפשרות להיקלט בתעשייה או בשירות המדינה הייתה התיישבות חקלאית לא מאורגנת אחת מן התגובות הראשונות שנקטו קבוצות יהודים קטנות למצוקה בתחום המושב לשעבר . קבוצות אלה לא חיכו לסיוע מגופים ממלכתיים או חיצוניים , אלא זיהו הזדמנות להקלה חומרית מסוימת ביישוב על הקרקע . מקצתם יישבו אדמות הסמוכות לעיירות שלהם באוקראינה ובביילורוסיה . כשנודע על מחסור בקרקעות פוריות באזורי המגורים שלהם , קבוצות אחרות החלו בשנת 1923-1922 לחפש פתרונות חקלאיים מרוחקים יותר . כמה אלפי נפשות הצטרפו כך למושבות היהודיות הוותיקות ששרדו את שנות המלחמה , את המהפכה ואת הפרעות בדרום אוקראינה . מאות מתיישבי תחום המושב יצאו למסלול נועז יותר - הקמת יישובים חקלאים חדשים לחלוטין באזור הים השחור . כאן מדובר בחברי תנועת החלוץ והמושבות הספונטניות שהזכרנו בפרק הקודם . הסיוע החיצוני הממשי הראשון הגיע למושבות ולקומונות הללו רק בראשית , 1923 מיק " א בפריז , אורט-פארבאנד בברלין , והג'וינט בניו יורק . סדרת חוזים בין המשטר הסובייטי ובין הארגונים היהודים מחו " ל מיסדה והרחיבה את מפעל ההתיישבות משנת 924 ו ועד שהארגונים 2 עזבו את בריה " מ או...
אל הספר