למפעלי התרבות של הקיבוץ ולתרבותו אופי מיוחד : הם עמדו במרכז התופעה המורכבת , הבלתי אחידה והנתונה במחלוקת שנקראת התרבות הציונית , העברית והישראלית . שלוש תרבויות אלה לא זכו מעולם להגדרה ברורה . אמנם במשך השנים נמצאו להן הגדרות , אך אלה הופיעו ונעלמו כלעומת שבאו , ומטבען הן משתנות בלי הרף וניתנות לוויכוח . קיומן כתופעה , כתביעה , כחלום רחוק וכמעשה הודגשה בידי רבים . אך דווקא המודעות היתרה מפרקת אותן ובונה אותן מחדש . גם הקיבוץ עצמו אינו תופעה אחידה . הוויכוחים בתוכו גדולים . הוא נע בין חצרות גדורות , שער עם שומרים , מקלטים חפורים לעומק ומגדלי שמירה , ובין גנים אידיליים , מדשאות רחבות ונוף פתוח . תרבות הקיבוץ נעה בין הערצת העבודה והמדע המשחרר ממנה , בין חילוניות מוצהרת ושורשים יהודיים , בין רוח של יחד לבין רגישות עמוקה של יחידים ושמירה על חירותם . הקיבוץ היה יצירה ארץ ישראלית שקלטה משבי רוח לתיקון חברתי ששררו באירופה וחלומות של הקהילה היהודית באשר היא . תרבותו קלטה שדרים מהגלות היהודית שעברה תהליכים של בניין , אך גם של מפולת אנושית בשתי מלחמות עולם ובין שתיהן . בשתי המלחמות הללו מצא עצמו ...
אל הספר