מי שמנסה לבחון את השינויים בבסיסי האינטרסים ההיסטוריים של הקיבוץ , נדרש להגדיר אמפירית והשוואתית בסיסי אינטרסים מגובשים , המאפשרים להסביר מבחינה פונקציונלית את ביטוי האינטרסים וייצוג האינטרסים של הקיבוץ כתנועה וכקהילה בסביבה של "לא קיבוץ . " מתוך כך ניתן לקבל קונפיגורציה רעיונית , המבטאת ומשקפת את בסיסי האינטרסים שהחברה הקיבוצית הושתתה עליהם , ומתאפשר לעמוד על הרצף ההתנהגותי ההיסטורי של הקיבוץ . לא יקשה לבצע בחינה כזאת בהקשר של התקופה שלפני הקמת המדינה ובראשיתה . ואולם , בדור האחרון , כשהקיבוץ נתון במשבר עמוק , הדבר לא קל ולא פשוט . כיום עומדות לפנינו תנועות מעורערות ומבולבלות הן מבחינת ההתנהגות התפקידית והן מבחינת ההתנהגות הפונקציונלית . הדבר תקף לא רק בהקשר של סביבתן , אלא גם מהבחינה הפנימית , ובעיקר בהקשר בני הקיבוץ . הדברים חלים בראש ובראשונה על הדור השני והשלישי . אלה ברובם הגדול בוחרים לעזוב את הקיבוץ , שהפך מ"אליטה משרתת" המתפרנסת בכבוד ( אף אם בקושי ) לקבוצה סקטוריאלית , הנאבקת על עצם קיומה הפיזי . בתהליך זה איבד הקיבוץ את בסיסו הרעיוני , שהקנה לו את צביונו הייחודי , וכשל בהתפת...
אל הספר