העצמת הרגש הדתי הפנימי במקרא מספר לא מבוטל של פרקי תהלים כוללים פסוקי שבח ותודה שאינם כרוכים בבקשה . אחדים מהפסוקים משקפים השתקעות עמוקה ברגשות דתיים של קרבת אלוהים או געגועים עזים למצבי קרבה מסוג זה . גרינברג עמד על כך , שפרקים מסוג זה מעידים על נפש מלאה בתודעת האל עד שאיננה רוצה להינתק ממנה . " אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים" ( תהלים כג , ו ›› . ( לטענת גרינברג פסוקים אלה מתייחדים בכך שאין סומכים בהם שבח לבקשה , בניגוד לתפילות מקראיות כשמואל ב ז , כב ואילך או לדברי ר' שמלאי בברכות לב ע"א . ›› הוא קובע : " עוד תכונה המיחדת את מזמורי המקרא ממקבילותיהם שבבבל ובמצרים היא ריבוי הזימונים להודות ולשבח את האל ... אילו היתה הכוונה לרצות או להחניף בעלמא משום מה לא השתמשו בלשונות אלה משוררי בבל ומצרים ? כלום היו משוררי ישראל למודים יותר בדרכי ההחנפה " ? דעתו של גרינברג אינה כדעת הסוברים שפסוקי השבח בתהלים הם חלק בלתי נפרד מפולחן מילולי שנלווה לפולחן מעשי , בדומה לממצאים מהעולם המסופוטמי שעליהם עמד הלו . בין שהשבח הוא חלק מהפולחן הקדום ובין שלא , בתוך כלל הפסוקים שגרינברג...
אל הספר