שילוב הפולחן והמוסר במקרא כהפנמת פולחן הקרבנות במקרא הבנת עקדת יצחק כהוראת הכוונה הראויה , כפי שנידונה לעיל , משמעה שהעקדה מחוללת הפנמה פולחנית של קרבן האדם , ומתלווה אליה המרת קרבן אדם זה בקרבן הבהמה . מהלך זה הוא ראשון בשורה של מהלכים שניתן לתארם כסוגים שונים של הפנמות של תורת הקרבנות המקראית . ממאפייניה הבולטים של הנבואה הקלסית , ובמיוחד נבואתם של עמוס , מיכה , ישעיהו וירמיהו , היא ביקורת הפולחן המוסרית , המגיעה עד כדי שלילה מוחלטת של פולחן הקרבנות . " שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם . כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט . הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע . ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן . הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל › . " מגמה זו של ספרות הנבואה מתבטאת גם בספרות החכמה : " עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ; " " זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו . " בספרות החיצונית של ימי הבית השני נוסחו רעיונות אלה ביתר בהירות בבחינת המרת פולחן הקרבנות במעשה המוסרי : " נוצר תורה מרבה קרבן זובח שלמים שומר מצוה , גומל חסד מקריב סלת , ועושה צדקה זובח תודה...
אל הספר