היהדות שעוצבה על ידי חז"ל בפרשנותם למקרא מתאפיינת בהבניית האופי הקהילתי של העדה המקראית . אופייה החברתי המובהק של דת זו , ויותר מכך מרכזיותה של המחויבות למסגרת החיים ההלכתית , הניכרת בראש ובראשונה בהתנהגות החיצונית שכופה התורה שבעל פה על בני העם היהודי , מעוררת ספקות לגבי מקומם וחשיבותם של החיים הפנימיים בדת זו . מקומה המרכזי של " המצווה" בעולמם של חז"ל , ומאמרי חכמים כמו " אמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ›› , " המאדיר את מי שפועל על פי צו חיצוני , מחזקים את הרושם הכללי , שבעולמה של היהדות כפי שעיצבוה חז"ל מתקיימים החיים הפנימיים הרצוניים לכל היותר בשולי החיים הדתיים המצווים . כלומר לבה של היהדות כפי שעיצבוה חז"ל בקיום צו האל החיצוני לאדם במסגרת החברתית היהודית המעוצבת על ידי ההלכה . מנקודת מבט זו היהדות היא מערכת פולחנית הלכתית חיצונית , הניכרת ונבחנת על פי אורח החיים ההלכתי המשותף לבניה . הזיהוי של תורת ישראל עם חוקים ומצוות חיצוניים לאדם והעמדת הממדים הפנימיים נפשיים ובמיוחד הרצוניים של החיים הדתיים בשולי היהדות התעצמו בעת החדשה , ובאו לידי ביטוי בהגות היהו...
אל הספר