יש לי חוב לא קטן לאנשים שהיו אדיבים אלי . החוב הגדול ביותר הוא לבני משפחתי ולחברי ; וביניהם יש לי חוב מיוחד ל"מועדון פתיתי השלג 'ג : " רמי ולצקי , רוברט ומרי ג'יין גאלו , ג'פרי וקתלין שלום , סילס ג'ונס ואחי , דין ג'יימיסון . הם הפגינו כלפי אדיבות שלא תתואר , כפי שהפגינו כלפי ריצ'רד לפני מותו . ניסיתי פעם להודות להם על כל מה שעשו , אבל לא מצאתי את המילים המתאימות . תחת זאת שאלתי את המחווה של ביירון לחברו ג'ון הובהאוס : " לאלה שאני מכיר [ ה ] זה זמן רב , שליוויתי למרחקים , שהיו ערניים בעת חוליי ואדיבים בעת שהייתי מוצף [ ת ] בצער , שמחים לנוכח הצלחתי ואיתנים בדעתם עת שחלקו עלי , שהיו לי יועצים כנים ונאמנים בצל הסכנה — לחבר [ ים ] שנוסו לא פעם ועמדו בכל מבחן " . בורכתי , וגם ריצ'רד , בחברים כאלה שעמדו בכל מבחן . כמו כן יהיה לי חוב תמידי ועמוק לתומס אוקונור , שעזר לי לעצב את תחילת הספר ותמך בי לכל אורך כתיבתו . אני מודה מקרב לב לחברות ולתמיכה של ריימונד דה פאולו , ד"ר לרפואה , ואדם קפלן , ד"ר וד"ר לרפואה , עמיתים למקצוע מהמחלקה לפסיכיאטריה בג'ונס הופקינס ולמנתח מהופקינס , יאסק מוסטווין , ד"...
אל הספר