טלית אחרת

הבעיה המרכזית שבסיפור היא החיפוש אחר מקום . המקום שא ותו מחפש האניהמספר איננו מקום פיזי בבית הכנסת גרידא , אלא גם מקום בעולם ומעבר לזה - גם בורא העולם , שאחד מכינוייו בלשון חז"ל הוא "המקום . " הפעלת ריבוי המישורים , מן המישור הפיזי-חומרי ועד המישור הרוחני מושגת בסיפור לא רק באמצעות המלה "מקום" אלא גם באמצעות מספר מלים מנחות המתלכדות לציר מלה מנחה מתהפכת ( בלומר , מלה מנחה המשתנה עקב שיכול . ( הציר הבולט בסיפור הוא הציר של ) א-צ-מ מציאת מקום ) א-מ-צ , צם ( בהקשר של יום הכיפורים שבו שוב נפגשים המישור הגופני והרוחני . ( מן האופן שבו חוזרות מלים אלו לאורך הטכסט נוצר קו קישור בין המצב הגופני ( צמא ) ובין הצורך הרוחני ( צמא לקדושה - ומציאת המקום . ( הצמא בסיפור הוא כמיהה למים שהם , כידוע , סמל לחורה ככתוב בתענית דף זי עמי אי : "למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל הצמא לכו למים . " אין לערב את הרצון לשתות מים עם סימני האוכל המצויים בבית הכנסת שהם משום חילול יום הכיפורים . הצמא הוא שמפריד את האני המספר מכל האחרים , כי רק הוא חש צמא כזה שהוא כאן , צמא רוחני . לייבל , מפרש זאת כצמא גופני ולכן ...  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ