במונה "מלה מנחה" השתמש בובר במחקרו על סגנון סיפורי המקרא . המלה המנחה , מדריכה , כפי שמעיד עליה שמה , את הקורא להבנת עיקר היצירה , 2 או בלשונו של בובר , היא "החזק שבאמצעים להודיע משמעות מבלי להביעה" בגלל מרכזיותו של מושג המלה המנחה בספרנו נביא תחילה במלואה את הגדרתו של ב ובר למושג : "בשם מלה מנחה מציינים אנו מלה או שורש לשוני , החוזרים בתוך טכסט או רצף טכסטים או מסכת טכסטים חזרה רבת משמעות : המתחקה על חזרות אלה - משמעות אתת של הטכסטים מתפענחת או מתבהרת לפניו או , מכל מקום , מתגלית לו ביתר שאת . חזרה זו , כאמור , אינה מחויבת דוקא להיות של אותה מלה ממש , אלא גם של שורש המלה החוזר ר נשנה , אדרבא , עצם השוגי של המלים עשוי לעתים קרובות להגביר את בלל הפעולה הדינאמית של החזרה . "דינאמית" אני קורא לה , כי בין צירופי הגאים המתייחסים אהדדי בזה האופן נמשכת ועוברת כערך תנרעה כביכול . המשווה לנגד עי ני ? את כלל הטכסט כרלר חש כיצר גלי ם מהלכי ם בי ני הם רצזא ושוב . " ( ההדגשה שלי ע . ( . א . בובר מוסיף ומבאר כי המלה המנחה איננה לשון נופל על לשון ברצף תחבירי אחד , אלא , "לשון-נופל-על-לשון מרווחי , הי...
אל הספר