ההשוואה בין חברות על–פי פרמטרים של רווחיות ויחסים של איתנות פיננסית בהתאם לאמת מידה ענפית הינה כלי בסיסי בתמחור חברות ובניהולן . ואולם בתקינה החשבונאית הקיימת השימוש המאסיבי בהערכות שווי של כלכלנים ואקטוארים הוא פגיעה קשה בהשוואתיות . נפתח פתח ל"יצירתיות חשבונאית" נוספת בגלל החלשת גישת "העלות" לטובת גישה כלכלית יותר , אך לא אובייקטיבית ( בניגוד לעיקרון הניטרליות . ( ההתבססות על הערכות שמאים ומעריכי שווי הופכת את ההשוואה בין חברות לקשה עד בלתי אפשרית . פערי השמאות בשווי הנכסים בדוח על המצב הכספי רחבים , זאת בשל הפערים העצומים בין כלכלן אחד למשנהו בכל הקשור להנחות הבסיס שלו בנוגע לשיעורי צמיחה , רווחיות ושיעורי היוון . מטבע הדברים בעיית ההשוואתיות מוחרפת כי לא כל החברות ישערכו את נכסיהן . למשל , שווי הנדל"ן של חברה עשוי להירשם על–פי שווי השוק שלו . אותה חברה עשויה לחלופין להעדיף להמשיך במודל העלות , ועל כן יהיה קשה להשוות את נתוניה המאזניים ואת שיעורי הרווחיות שלה לחברות אחרות באותו ענף . דירוג האשראי של חברות ציבוריות עשוי מחד ליהנות מהמידע הכלכלי שיופיע בדוחות הכספיים , אך מאידך התקינה...
אל הספר