הסוגיה העיקרית בטיפול בהוצאות מחקר ופיתוח מתמקדת באי–הוודאות באשר לתשואה העתידית מההשקעה . אם הייתה ודאות כזו , ברור כי היה ניתן לראות בהוצאות הללו נכס שיניב פירות בעתיד . לעומת זאת , קיימים לעתים קרובות סיכויים רבים שההוצאות לא יישאו פרי , ואז נכון להכיר בהן כהוצאה שוטפת . השקעה במחקר היא השקעה שיש בה מידה גדולה של אי–ודאות , והשקעה בפיתוח היא השקעה שמידת אי–הוודאות בה קטנה יותר . אבחנה זו תבוא לידי ביטוי ברישום המאזני . ההכרה בהשקעות בפיתוח כנכסים תביא להקצאת ההשקעה על–פי אורך חייה הכלכלי – ולא כהפסד מיידי . ההשקעות במחקר תמיד תירשמנה כהפסד מיידי עם היווצרות ההוצאה . קיימים תנאים מצטברים הדרושים לצורך הכרה בהוצאות הפיתוח כנכס , והן : . 1 עלויות הפיתוח ניתנות לזיהוי נפרד ; . 2 קיימת ישימות והיתכנות טכנולוגית להשלמת המוצר ; . 3 קיימת כוונה להשלים את המוצר ; . 4 קיימת יכולת להשתמש או למכור את המוצר ; . 5 קיים שוק למוצר או קיימת תועלת עתידית מהמוצר ; . 6 קיימת יכולת פיננסית להשלמת הפיתוח ; . 7 כל ההוצאות להיוון ניתנות לאמידה בצורה מהימנה . כאשר החברה מפחיתה מיידית את ההוצאות , הציבור נוט...
אל הספר