הערכת נכסים שוטפים: מלאי וחייבים

שיטות להערכת מלאי מלאי הינו הנכס השוטף המורכב ביותר מבחינת בסיס ההערכה . העסק סופר את המלאי שלו בסוף השנה ומקבל רשימת פריטים וכמויות . אך כיצד להעריך את עלותם ? בשיטת הזיהוי הספציפי – שבה מבררים לכל פריט מהי עלותו לפי מסמכי הרכישה – מזהים עלות כל פריט ספציפית . שיטה זו אינה מכילה כל הערכה אלא היא מידע חשבונאי טהור . היה ניתן לחשוב כי זו השיטה האידיאלית אך קיימות שתי בעיות עיקריות עם שיטה זו : לעתים לא ניתן לזהות עלות ספציפית של כל פריט . גם כאשר ניתן לזהות , התהליך של הזיהוי ארוך ויקר מדי , ומשיקולי עלות–תועלת עדיף לוותר עליו . מסיבות אלה נדרש להעריך את שווי המלאי . השיטות המקובלות הן : FIFO . 1 ( נרי"ר ) – נכנס ראשון יוצא ראשון . בשיטה זו מניחים שהעסק מוכר תחילה את המלאי הישן ורק אחר כך את החדש , ולכן המלאי בסוף התקופה נובע מהקניות האחרונות . LIFO . 2 ( נאי"ר ) – נכנס אחרון יוצא ראשון . ההנחה היא שמוכרים תחילה מלאי חדש ורק אחר כך ישן , ולכן המלאי בסוף התקופה מורכב ממלאי הפתיחה והקניות הראשונות . . 3 ממוצע נע – ההנחה היא כי העסק מוכר פריטים באופן אקראי , אשר תוחלת העלות שלהם היא ממוצע ...  אל הספר