א . הקבלה והמשלה ההקבלה וההמשלה הם שניים מתכסיסי העיצוב העיקריים , הנקוטים בידי עמוס עוז בסיפוריו . כך , למשל , בסיפור "אהבה מאוחרת , " אחוז הגיבור הראשי בשיגעון אחד : הרוסים זוממים להשמיד את העם היהודי . באופן מקביל מצוירת מי שהייתה בת לווייתו של גיבור זה כמי שנדבק בה טירוף של זוהמה : כל הסביבה אחוזה ריקבון . ההקבלה באה ליצור דמיון בין דמויות , המופיעות במסגרת סיפורית אחת . אין היא משנה את זהותן הנבדלת , או את נתיב חייהן השונה . אבל , מובלטים סימני ההיכר , הקובעים דיוקן אחד בצלם אחיו . ברומן "מקום אחר , " אם להזדקק לדוגמה נוספת , יש בהתנהגותה של נוגה הבת , משום חזרה על מעשה אמה . שתיהן משנות בלילה אחד , בהתנהגות פורצת מוסכמות , את אורחות חייהן . ההמשלה , בדומה להקבלה , יוצרת קרבה בין מרכיבים שונים של הסיפור . אולם ההמשלה נוטלת את השוואותיה מעולם החי , הצומח , או אפילו הדומם . בעזרת התן אוהב עמוס עוז להמשיל סיטואציה אנושית . התן הופך כמעט לדמות חותם בכל יצירותיו . בסיפור "ער מוות" מתלכדים בסיום העלילה צורת המנזר המתפורר , עם רמות שוכניו הצלבנים . נוגה ב"מקום אחר" עומדת לרקוד את ריקוד ה...
אל הספר