טלי גולדשמיד תקציר מאמר זה בוחן את פניה העתידיות-מוקצנות של מדינת ישראל , כפי שהן באות לידי ביטוי בדיסטופיה הדין לעץ הילל מאת עמוס קינן . ( 1984 ) מכיוון שהעתיד הדמיוני בדיסטופיות הישראליות אינו אלא הקצנה של אתרים מסוימים בעלילת-העל הציונית , דיון בריסטופיות מאפשר הצבעה על הסתירות המובנות בתוך השיח הציוני , נרטיביזציה של אתריו המודחקים ואיתור המקומות שההיגיון האוטופי של הציונות בהם קורס . אלו מועצמים בדיסטופיה של קינן , שמראש מציבה במרכזה את אחד מסמליה המייצגים של האוטופיה הציונית — עין חרוד . קריאה בספר הנטועה בהקשר פוליטי ותיאורטי עכשווי מגלה טקסט רדיקלי ביותר ורלוונטי עד מאוד . הספר פורץ את גבולות השיח הפוליטי ההגמוני ואת ייצוגיו הספרותיים , בכך שהוא מנכיח את הנכבה ומבקר את האוטופיה הציונית ואת אופיו המיליטריסטי והגזעני , לדידו , של הניסיון להוציאה אל הפועל . המסקנה שעולה מהקריאה המחודשת בספר היא שהאוטופיה נועדה מראש לכישלון , כי ניסיון ההגשמה שלה היה על חשבונם של הערבים , וזהו הקלקול ללא תקנה שלה . במובן זה , הספר הוא חלוצי , שכן הוא מהווה כתב אשמה פוסט-קולוניאלי נגד הציונות , על כ...
אל הספר