א מקום השאלה

מהו מעמדו של האדם לגבי העקרונות , וכלום אפשר יהיה להבחין בין תוקפו של עקרון הטוב ובין מעמדו הממשי של האדם 1 לפתחו של דיון זה אורבת סכנה ברורה , והיא אורבת לפתחו של כל דיון על מקומו של האדם ביקום , שהרי אפשר שנהיה מפתים עצמנו להאמין בחשיבותו של האדם מבחינת סגולותיו וערכו , משום אגוצנטריות אנושית שבנו . אבל אנו חייבים לבקר אגוצנטריות זו , משום שאין זה מתפקידו של הדיון הפילוסופי לתת גושפנקה ספקולאטיבית לעובדות שאינן עובדות . כשאנו מבקשים לברר את היחס שבין האדם כסובייקט בעל תודעה בין העקרונות , פרט לעקרון האמת , הרינו עלולים לנתק את . קשי שבין האדם ובין העקרונות , ושוב לא יהיה לנו מורה דרך בקביעת מעמד הערך של האדם , אם מעמד כזה קיים , ונימצא בחלל ריק של שרירות לב , מופקעים מכל חיובים שבתוכן שיהיו מדריכים את דיוננו . האדם הדן על עצמו מבחינת ערכו עלול להיראות כנוטה ל'אוזורפאציה מיטאפיסית , ' כלומר כנוטה להתעטר בכתר שאינו ראוי לו . ודאי שסכנה זו אורבת לנו' ולא נוכל להתגבר עליה אלא אם כן נעמוד על הקרקע האיתן של היחס שבין קיומו של האדם ובין העקרונות שאי אפשר בלעדיהם ! אם לא נגלה יחס זה , הרי...  אל הספר