ב. הכרעה תבונית

. 2 גישה זו השמה את הדגש על הבחינה של התחלת ההתרחשות , מן הדין להעמיד כנגדה גישה אחרת , המצויה אף היא במסורת הפילוסופית . וכאן החירות אין פירושה אי היגזרות של ראשית הפעולה , אלא היא מרחב מסוים של אפשרויות העומדות בפני הפועל . החירות מתבטאת בעצם המרחב , וכן ביכולתו של הפועל לבחור קו פעולה מסוים בתוך מרחב זה . החירות כאילו מתגלה בשני קצוות של הפעולה : במסגרת הרחבה שלה , כלומר בכן שאני בן חורין לבחור גם קו זה גם קו אחר , ובתוכן המסוים שבתוך המסגרת , כלומר בכך שאני בוחר קו מסוים זה ולא אחר ; כביכול אני מצמצם מרחב זה על ידי בחירתי , היינו על ידי הכרעתי , שהיא חירותי . ברי , יש קשר בין החירות בחינת מרחב ובין החירות בחינת בחירה , כי אילולא היה מרחב לא היתה הבחירה באפשר , אבל הבחירה עצמה בחינת הכרעה היא הגיבוש של החירות . תפיסה זו של ל . חי רות בחינת הכרעה בתוך מרחב , עולה לפנינו דווקא כשהדיון במושג החירות מועתק במפורש מן התחום של הפילוסופיה של הטבע אל התחום של המוסר , כמו בתפיסתו של אריסטו על . 2 jieoaiQsoi ? אריסטו אומר ב'מידות לניקומא כוס , ' שהפעולה הרצונית היא זו שבה העיקרון המניע הוא ב...  אל הספר