ב. האופי הסמלי

. 2 נקודת המוצא שלנו להבנת מהותה של הלשון היא ראיית אופיר . הסמלי . הלשון האנושית קיימת רק משום שהאדם הוא יצור בעל תודעה , המבין באופן רפלקטיבי את יחסו התודעתי אל העולם , כלומר הוא מבין שהוא מתכוון ממקו מו שלו אל העולם , אף על פי שהוא נשאר במקומו שלו והעולם נשאר במקומו שלו . אם לא נבין את ההיגיון הפנימי שבאידיאה של הסמליות , לא נוכל לייחס ללשון את התפקיד שהיא ממלאת בגשירת המרחק שבין הדובר ובין מה שהדיבור מתכוון אליו . אבל הסמליות אינה אלא הדגשה מיוחדת של עמידת התודעה , שהרי הסמליות אי אפשר לה בלא הבנת היחס שבין הסמל ובין מה שמסומל בו" והבנה מסוימת זו אי אפשר לה בלי ההבנה של יחסים בכלל , שהיא הפונק ציה היסודית של התודעה . תפיסת הרעיון של הסמליות היא אפוא התנאי , שאי אפשר בלעדיו לגבי האפשרות של הלשון . כשאנו דנים ביחס שבין השמעת הקול ובין הגיסטה ואנו מניחים שהקול נלווה לג'סטה , הרינו רשאים לראות בכך שלבים של הסמליות אבל לא את היצירה של עצם הסמליות . גם אם הג'םטה היא ביטוי לשוני , או ביטוי המכין את הלשוניות , מכל מקום קודמת לה ההבנה של הסמליות . כל דיון בשלבי ההכנה של הלשון בחינת צירוף...  אל הספר