כשאנו באים עתה לדון במהותה של התודעה , ניתן דעתנו תחילה על כך , שהתודעה היא מצד אחד אופן מיוחד של פעילות , ומצד אחר — אופן מיוחד או מישור מיוחד של ממשות . צירוף זה במהותה של התודעה שעניינו התגבשותה של פעילות עד כדי היותה ממשות בעלת אופי מיוחד , מעלה לפנינו את הקושי שבניתוח אופיר . של התודעה , קושי הכרוך בקביעה מהי ממשות , שהרי אין אנו יכולים להגדיר ממשות מהי , אלא לכל המרובה להצביע על קווים מסוימים המציינים אותה . גם במקרה שלפנינו אין ביכולתנו להסביר מהי התודעה , אלא אם כן יש לנו ניסיון כלשהו והבנה כלשהי לגבי הנושא הנדון . נמצא שהדברים שייאמרו על טיבה של התודעה יהיו בגדר של הצבעה על תכונות אחדות שלה . לפיכך מיתודת הדיון שלנו תהיה התבוננות במצבים של התודעה . נעמוד על כך כיצד אנו תופסים את עצמנו כיצורים בעלי תודעה , ואילו כיוונים של פעילות יעלו לפנינו כאופייניים לתודעה . נתבונן בתודעה של היחיד , אבל ניווכח כי אנו מגיעים בהתבוננות v אל מהותה של התודעה , ועל כן יסב דיון זה מן ההתבוננות ביצור בעל התודעה אל התבוננות פינומוני ^ וגית בטיבה של התודעה . מעיקרו של דבר לא נבחין בין התודעה של היצור...
אל הספר