ג. הרוח והאידיאולוגיה

דיברנו עד כה על הניסיונות להסביר את התהוותה של התודעה ממצבים כלשהם או ממציאות שהיא פועלת בתוכה . התודעה שדובר בה היתה פעילות , פעילות שנגזרה מתוך מציאות . עכשיו באים אנו לעיין בתפיסה אחרת , הדנה לא בהתהוותה של הפעילות הקרויה תודעה אלא בהתהוותם של עקרונותיה ותכניה . לשם זה נעיין בתפיסה המארבסיםטית , שהיא הגילוי המובהק ביותר של הנטייה להוכיח כי התכנים נקבעים על ידי המציאות , ובתפיסה זו על ידי המציאות החברתית דווקא . דומה שלפי תפיסתו של מארכס עצם פעילותה של התודעה אינה בחזקת תופעה נגזרת , שהרי מארכס אומר בפירוש , כי הפעילות הכלכלית של האדם משוקעת בה תודעה ; נמצא שהתודעה מבחינת פעילותה או מבחינתה הפונקציונאלית קיימת אפוא בכל שלב של המציאות האנושית . בעניין זה שונה תפיסתו של מארכס מתפיסות ההתהוות שדנו בהן לעיל . לשון אחר : התפיסות של התהוות מבקשות לגזור תופעה אנושית כמו תודעה ממציאות שאינה אנושית דווקא , ואילו מארכס קובע את דיונו מלכתחילה בתוך התחום האנושי , ועל כן התודעה היא בהשקפתו עובדה נתונה . כל מה שמארכס מבקש 14 על הגבולות של התפיסה ההתהוזתית עיין : Erwin W . Strauss : On Obsession , ...  אל הספר