אנו פותחים את דיוננו בתפיסתו של היגל . עיקרה של זו בקביעה , כי המציאות כולה — הן האנושית הן של העולם בכללותו — היא מציאות רוחנית , על כל פנים מבחינת משמעותה בעלת החשיבות . לתפיסה זו נקרא בשם התפיסה הכוללנית ( הטוטאלית ) של הרוח . כדי להתקרב לבירור משמעותו של מושג הרוח בשיטתו של היגל , חייבים אנו לברר לעצמנו תחילה את משמעותו של אב המושגים של שיטה זו , הוא מושג התבונה . מתוך בירור זה נוכל לעמוד על מושג הרוח , שהוא במובן מסוים מושג מצומצם יותר ממושג התבונה , אף על פי שהוא קשור אליו ואף מעוגן בתוכו . 1 התבונה בתפיסתו של היגל היא האמת והוודאות של התודעה התופסת את עצמה בחינת המציאות הכוללת . התבונה היא אמת , שהרי המציאות מבחינה אובייקטיבית נתונה היא תבונית . אבל גם התודעה של מצב זה , התודעה של זהות בין התבונה ובין המציאות הכוללת , היא צד מהותי של התבונה ; שהרי התבונה יודעת את המציאות , ובשעה שהיא יודעת את המציאות היא יודעת את עצמה . בחינת התודעה שבתבונה , בשיטתו של היגל , אפשר לקרוא לה בחינה מסורתית , הואיל ועל פי התפיסה המקובלת יש קשר בין התבונה לתודעה . החידוש שמחדש היגל הוא בעיקר בהטעמה ...
אל הספר