אף שהזהות עצמה אינה בהכרח מודרנית, הרי נושא הזהות והעיסוק בו הם תופעה מודרנית שנוצרה רק לאחר שהיחיד התהווה כפרט בעל זהות עצמית. הפרט, מעצם הגדרתו, מייחד את עצמו בתוך הקולקטיב ובכך הוא גם משתייך, גם מתלבט בשאלות שייכותו וגם מנסה להקנות לכך משמעות.
משמעות זו נשענת על הטענה שהשוני בין הזהויות הוא מעניין, מרתק ואף מכריע יותר מאשר הזהות ביניהן. זאת משום שהנקודה החשובה היא לא החיפוש אחר המשותף (ולכן גם המופשט) בין הזהות הלאומית, הדתית והשבטית, שהוא המכנה המשותף הנמוך, אלא אחר השונה שביניהן. המשמעות, מתברר, טמונה בשוני ובייחוד, והוא זה שמשליך את עצמו על ההיסטוריה ומניע אותה.
ספר זה, שהוא פרי של כנס שהתקיים באותו נושא במכון ון ליר בירושלים, תוהה על השונה והזהה שבין מגוון הזהויות המובחנות אשר צמחו במציאות הישראלית, מצביע על חלק ממרכיביהן ועוקב אחר תהליך ההבניה שהן עברו.
אל הספר