השיחה שנערוך היום בפתיחתם של אלי זמיר ואהרון ידלין, מוקדשת לנושא כיצר נפעל, כיצד נלחום, בעומדנו באופוזיציה, לי נראה שיש שני תנאים מסייעים לשיחה הזאת, ואולי שלושה:
1. נראה לי שגם חוזי השחורות לגבי מדיניותה ופעילותה של הממשלה הנוכחית, אינם יכולים לומר לעצמם שהם הופתעו לטובה. אני חושב שהחזות הקשה שאנחנו ראינו עם עליית הליכוד לשלטון, נתאמתה הן בנושאים הסוציאליים, הן בתחומים של יסודות הדמוקרטיה, ולא כל שכן באשר למדיניות ההפעלה של צה"ל.
2. אם בחודשים הראשונים לאחר המהפך רווחה בתנועת העבודה ההנחה כי ממשלת הליכוד עומדת להכות את עצמה וליפול, כי אפשר בנקל להיפרע ממנה, או שאפשר להיפרע ממנה על ידי תרגילים פארלמנטריים קואליציוניים, נראה שעכשיו ההתפתחות מלמדת שהאחיזה של ממשלת הליכוד, היא הרבה יותר רצינית, ושההיערכות באופוזיציה צריכה להיות הרבה יותר שקולה מדעת ומתוכננת.
3. ותנאי מסייע: בשנה האחרונה גברה מידת הפעילות של התנועה הקיבוצית המאוחדת בזירה הציבורית הפוליטית. הפעילות גברה, הן מבחינת הדרכת החברים והשליחים במוסדות המפלגה והן מבחינת נקיטת עמדות בנושאים מדיניים, לידיעת החברים ולידיעת הציבור בכללו.
אל הספר