״באחד הימים יצרה האם בובה מקלח תירס וביקשה לתת ל׳נסיכה׳ שם. הקטנה הציעה את שמה האמיתי, אך אימה הזדעקה ואמרה: ׳לא ולא! כי נסיבת התירס תתייבש ותיבול, ואת, מישיוניו, תחיי הרבה־הרבה שנים״.
כך מוסרת לנו מירה קרום־לדובסקי על שיחתה עם אימה, כאשר בהיותה ילדה קטנטונת ברחו שתיהן ונדדו, מאימת הרצח, ביער מזרח גליצאי. אימה של המספרת חוללה ניסים ונפלאות כדי להרחיק את ילדתה מהמציאות הנוראה וליצור עבורה מציאות אחרת, מלאת יופי ואהבה: נסיכות, ארמונות המוקפים בגנים מופלאים שבהם הילדה מתקבלת בחיבה, חיות ידידותיות המדברות איתה; טבע חי המגיב בידידות. בעזרת מילים מלאות חיוניות וצבע, וכן בובות העשויות תירס, הפעילה האם את הדמיון ואת הרגש של בתה.
הספר הוא קליידוסקופ של סיפורי חיים קצרצרים, שבהם אי־הוודאות, הפחד, והאימה נמהלים ועולים בערבוביה עם אושר, עם יופי ועם אהבה ברסיסי זיכרונות מרים־מתוקים. כל סיפור עומד בפני עצמו, אך יחד הסיפורים מציגים את הזמן שנחווה כסיפור חיים אנושי והומניסטי, ובו גם דמויות חייה על סתירותיהן האנושיות.
מירה קרום־לדובסקי מוסרת לנו קולאז' של חוויות על ילדות בתקופת השואה במזרח גליציה, על התבגרות בפולין העממית, על ראשית קליטתה בקבוצת שילר ועל השתלבותה בצבא וכמורה בתל אביב. באמצעות סיפוריה היא ממחישה כי "האירועים ההיסטוריים הגדולים" מורכבים מחוויות יום־יומיות, והם מוצגים במלוא עוצמתם ומורכבותם באמצעות סיפור של סיפורים.
אל הספר