עמנואל, 'ידידו של דאנטה'

עמוד:יא

אני סומך , כדרך שעשו אחרים , על העובדה , כי ב 'עדן' שלו , שנכתב כשש שנים לאחר המועד ההוא , 12 אין עמנואל מונה את אשתו עם ' הנפשות הטהורות , ' אבל מזכיר הוא שם שארי בשר אחרים . דבר זה אין בו כדי ראיה חותכת , שהרי גם בנו האהוב והיקר , שבוודאי כבר לא היה בחיים בזמן כתיבת 'העדן , ' וגם אביו , שעליו נאמר בפתח ' המחברת' 'זכר צדיק לברכה -, ' שניהם אין עמנואל מזכירם כלל עם 'הנפשות הטהורות אשר בצרור הדרים צרורות , ' אבל הוא מזכיר חוץ מאמו גם את רבי שמואל חמיו ואת מרת ברוניטה חמותו . ועוד ן אצל עמנואל , הנוהג בקלות דעת גם בעניין נכבד כשכר ועונש בעולם הבא , אין לנימוק השתיקה ערך רב . ולא זו בלבד אלא שאין לשכוח כי בבואו בפעם השנייה אל איש חסדו בפךמו , מה שהיה בשנת 1328 או קצת קודם , " מדבר עמנואל על אשתו כעל אדם חי , וכן כל אימת שנזדמן לו להזכירה ב 'מחברות , ' שנערכו בשנת , 1328 היא דומה תמיד כחיה . " נמצא , לא אליה רומז בחונה דה גוביו בסוניטה שלו . לכאורה אפשר לומר , שנתכוון לבנו של עמנואל ; אך ביטויים שבחונה משתמש בהם , כגון 'יופי' ( beiiezza ) ו'יפי תואר רונן ' , ( bei viso giocondo ) מראים שהדברים אמורים באשה צעירה . כאן יש ליתן את הדעת על ' המחברת השלישית , ' שבה מספר עמנואל על מות אשה אחרת , שרחש לה אהבה והיללה בחרוזיו ; על פי סדר זמניו של עמנואל הרומי , שהעמדתיו במקום אחר על יסוד אחר , מסתבר שמאורע מצער זה אותי , אילולי דמעותי המרובות . כדי שלא אמות , כדי שאל ך בדרך אחרת , הנני עומד איתן ולא אטבע . וכן יוכל נוצרי ויהודי לבכות , וכל אחד לשבת בכיסא הצער , כי רואה אני שזו שנה רעה , ואלוהים הביא פורענות זו מתוך קנאתו לטוב [ .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר