|
|
עמוד:9
התבונה לשפר את עצמה . עליה להרחיב את כלי תפיסתה , להגמישם ולעדנם , כדי להרחיב את תחולתה . אתגרה האחרון של התבונה הוא להתגבר על סרבנותם של כל נתוני החושים ולהכניסם תחת כנפיה . אם התבונה מכוננת את עולם התופעות כולו , הרי נתוני החושים מציבים בפני התבונה את האידאל שלה . על ידי בירור התופעות מבררת התבונה למעשה את עצמה . התבונה מתבטאת באופן ראשוני על ידי עולם התופעות , והיא מתבררת לעצמה באופן רפלקסיבי על ידי הבנתו . כאן מונח חידושו המרכזי של כהן ביחס לקאנט , התבונה נעשית מודעת לעצמה באמצעות עולם התופעות ולא באופן בלתי אמצעי . עולם תופעות זה על כל רבגוניותו הוא פרי יצירתה של התבונה , והתחקותה אחריו היא תהליך אינסופי של הכרה עצמית . גם באתיקה העתיק קאנט את מרכז הכובד אל תבונת האדם . כשם שבתחום הניסיון התבונה מכוננת את המושאים ואינה מוצאת אותם לפניה ( מלבד נתוני החושים , לפי קאנט , ( כך גם באתיקה - ובאופן קיצוני יותר - התבונה האוטונומית מכוננת את הצו המוסרי בעצמה . לכן צריך צו זה להיות טהור , דהיינו , אפריורי , ולכן עליו להיות 'חוק צורני' בלבד , כלומר , חוק שהמאפיין היחיד שלו הוא הכלליות המוחלטת . מכאן גזר קאנט את הצו הקטגורי , אשר ניסוחו הראשון הוא : "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר , בקבלך אותו , תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי . " על האדם לפעול מתוך ההכרה שבפעולתו הוא הופך למחוקק חוק כללי ומוחלט לכל בני האדם ולא רק לעצמו . הציווי המוסרי דורש מן האדם להתרומם מעל לפרטיותו ולפעול מתוך אימוץ הכלליות . כלליות זו מבטיחה יחס שווה לכל אדם באשר הוא אדם ( לפי קאנט , לכל בעלי התבונה ;( יסודו של המוסר בכך שהוא משווה בין אדם לאדם ואינו נושא פנים לאיש . כהן קיבל עיקרון זה , אך גם כאן , בספרו השני אתיקה של הרצון הטהור , ( 1904 ) הביא לידי ביטוי את שיטתו הייחודית ואת המתודיקה הקפדנית שלו . הוא סבר , בניגוד לקאנט , שעל התבונה לברר את יסודותיה של האתיקה בתיווכו של עולם התופעות ולא באופן בלתי אמצעי . את יסודותיה האפריוריים של האתיקה יש לחשוף , על ידי התחקות אחר . 6 קאנט , הנחת יסוד , עמ' . 78 . H . Cohen , Ethik des reinen Willens , Berlin 1902 . 7
|
|