מבוא

עמוד:13

מכן את האידאה של האתיקה . לעומת זאת , 'דת התבונה' פותחת באידאה של ייחוד האלוהים המקבילה לאידאה של האתיקה ורק לאחר מכן מגיעה הכרת המציאות בהתהוות המקבילה לתפיסה המדעית . סדר זה נובע מכך , שבשלב הראשון של המחשבה ייחוד האלוהים מאפס כל הוויה בצדו . אלוהים כאידאה מושלמת מבטל את מציאותה של כל מציאות אחרת . אך ביטול כל מציאות מלבד האל מרוקן את משמעותו התבונית של האל , כיוון שאין הוא נתפס בשום הבנה חיובית . לכן , קיים הכרח תבוני להכיר בעולם כמציאות כלשהי , על מנת להכיר באמצעותו את ההוויה האלוהית ביסודה של מציאות זו . בכך מוכר האל בשלב שני כבורא , דהיינו , כהוויה המונחת ביסודה של המציאות המוכרת לנו בהתהוות . בשפה דתית יש לומר , שאלוהים מוכר תחילה כמצווה ורק לאחר מכן כבורא . אם כן , סדר התפתחות האידאות שונה באידאליזם מ'דת התבונה . ' באידאליזם קודם מתפתחת האידאה של המדע ולאחר מכן האידאה של המוסר , ואילו ב'דת התבונה' הסדר הפוך , קודם האל מוכר בייחודו השולל כל מצוי המקביל לאידאה של המוסר , ולאחר מכן הוא מוכר כבורא המקביל לאידאה של המדע . שלושת הפרקים הבאים - השלישי , הרביעי והחמישי - מבהירים את המושגים 'בריאה , ' 'השגחה' ו'התגלות' לאור יסודות אלו . ייחוד אלוהים המקביל לאידאה של האתיקה שולל את העולם ואילו הווייתו המקבילה לאידאה של המדע מחייבת אותו . שני היבטים אלו פועלים בו זמנית על העולם ובכך מוכר העולם בהתהוות , דהיינו , כהוויה בלתי שלמה , שבה היש והאין משמשים בערבוביה . זוהי משמעות הכרתו של האל כבורא , לפי כהן . משמעותה של השגחת האל על העולם היא , שהאל בטובו מאשר את קיומה של ההתהוות , למרות היותה הוויה חלקית ובלתי מושלמת . הוויה חלקית זו קיימת רק כיוון שההוויה האלוהית השלמה מונחת בבסיסה . ההוויה האלוהית מאשרת את ההתהוות החלקית המתחדשת בכל שלב ושלב שלה , כשם שהאידאה מאשרת את ההיפותזה המדעית המתפתחת . אך 'דת התבונה' מכירה את המציאות הממשית ללא לבושה המדעי , כיוון שייחודו המוסרי של האל ביטל כל מציאות ולא אפשר לעצב את

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא