5. הכרה כפנומנולוגיה משתנה

עמוד:303

אם הבוחרים הם צרכנים או אזרחים . ה"כוח" מוכר פחד , תדמית , שיח מדומה או הבטחה לרווח , ובכך שולט ב"הסכמה" במרחב . למשל , יצרן מכוניות ייחד את המכונית שלו לפלח אוכלוסייה מסוים וייצור אצלה את התדמית הנדרשת כדי שיחידי אותה אוכלוסייה ינועו מנקודה a לנקודה , b במצב רגשי כזה או אחר , שבכל מקרה משתנה . ידוע על לא מעט ידוענים ועשירים הנמצאים לא פעם במצב של שבר פסיכוטי בתוך הלימוזינות המפוארות הארוכות . הכל יחס ותנועה , הכל פעילות , הכל תפיסת מציאות . בימינו היחס הזה המכונה "רייטינג" משמש גם כסמן של תרבות , של כיוון התרחשותי . גם הדמוקרטיה היא מותג רייטינג . כולם "מדברים דמוקרטיה , " גם אלו המחוקקים חוקי אפליה וגזענות . הם אינם מודים בפשיזם , הם רק פועלים במסגרת של החלטות רוב דמוקרטיות , הם רק מופלי יתר משאר האוכלוסייה , המנשלים אחרים מזכויותיהם השוויוניות . הרייטינג הוא מכשיר הרסני בדרך בחירת לקטורים לבתי נבחרים . הקהילה והחברה אמורים לבקר ולשנות את דרך בחירתם של נבחרי ציבור בהתאם למצבם במרחב . מילוי שליחות ציבורית מחייב התמסרות תובענית ואחראית . כבר סוקרטס טען שזה התפקיד הקשה מכולם : לקבל אחריות על קהילת אנשים , יותר מכך , הרי כל המבקש לעצמו תפקיד , חשוד מיד באינטרס אישי . סוקרטס אמנם מציע לשאוף לאידיאל השלמות המנהיגותית - את המנהיג הפילוסוף הנאור יבחר העם ויאלץ אותו להנהיג , אך בכדי לפעול כך על הקהילה עצמה להיות מודעת מושכלת ובעלת תפיסת מציאות הולמת . בעוד שבמציאות החברתית מדינית הקיימת הפוליטיקאים נשענים על כוח לסוגיו , מלבד באותן מדינות שהחוקה היא סולידרית , משתפת וישירה . רוב נבחרי הציבור הופכים את "שליחותם" למנוף להשגת כוח מסוג שהוא , או למען הנצחתם . סוג של כמיהה אכילסאית לנצחיות , אשר אינה מביאה ישועה , מזור , מרפא ושלווה . אין ב"שליחות" זו שלמות כלשהי או ערך נצחי . הסיפור האתונאי הוא יפהפה , לאור הכמיהה של האנוש

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר