|
|
עמוד:266
סדר ההתרחשות הוא לא רלוונטי , מאחר שהמציאות אפשרית ולא הכרחית . המציאות היא הווה מתהווה . כפי שהוסבר עד כה באריכות רבה , המציאות היא מרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות אפשריות , המחוללות תופעות ייחודיות וקונקרטיות ; התרחשויות אינסופיות של ישים ממשיים , מדוממים לצומחים וחיים בעלי הכרה תודעה , מאגרי זיכרון , קיבה , בשר , עצמות ודם אדם , הווים במציאות האונטולוגיה במרחב . החיפוש אחר הבנת התרחשותה של המציאות נמשך . הפנומנולוגיה ההתפתחותית של ההכרה האנושית נמצאת בעיצומה , וחיבור זה קורא לראיית התחוללותו של היחיד לא רק ככוליות פנימית פתוחה ודינמית , אלא גם ככוליות שהיא אונטולוגיה בתוך המרחב האינסופי של משמעויות פועלות . היופי והקסם הם בטרנסצנדנטיות הקיימת בהתרחשות המציאות האונטולוגיה , ההתגלות הרוחשת , פנים אל אחר , פנים אל פנים , במארג של חירות הפעילויות , חירות החיים המשולבת ומשתנה ביחידי האדם , בקהילה ובסביבה . תפיסת היחיד כיישות בעלת צבר ניסיון סובייקטיבי המתחוללת על גבי פלטפורמה גנרית בעלת מטען גנטי מונחל אך פתוח ובעל אפשרות לשינוי , תוך כדי תפיסת המרחב כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות - היא ה"מעבר להיות" שעליו מדבר לוינס . תפיסה זו מאפשרת ליחיד לחולל משמעויות גם לאחר הסתלקותו , פטירתו , שכן גם אז הקשרי תודעתו עדיין ממשמעים מחלחלים , פועלים . האפשרות של התרחשות " מעבר להיות , " נמצאת הן ביחסים בין האחד לזהה בכוליות ה"אני" היחידני הרציף , הן בין הזהה לאחר ביחסים חברתיים פלורליסטיים . לכן גם "המעבר להיות" מאפשר שקיקה של נתינה , של התחלקות ושיתוף , בהיותנו חי חברתי רוחש והווה , יחידני בתוך עולם התופעות , בודד בייחוד ואיחוד בריבוי במרחב .
|
|