|
|
עמוד:178
המציאות על פי עקרון הסיבתיות והשלמות ; ואכן דרש , על פי ראייתו ונסענו , לשאוף אל קו האמצע ; סוג של מתינות זהירה , שגם רבים אחרים אימצוה , כמו הרמב"ם , שפינוזה , שעל טבעתו חרט את המילה " בזהירות" ( caute ) ורבים אחרים . אמנם אימוץ תפיסה זו עד הלום מצמצם במידת מה סיכונים וטעויות לסוגיהם , אך גם מקבע את מרחב הראייה ההכרתי ואת מרחב האפשרויות לשינוי . הנאורות ראתה את היחיד כקודם לכלל , לקהילה , בייחודיותו שלו , ועם זאת ראתה גם את הריבוי המפגש בין הפנים לאחר . בתוך הריבוי מתרחשים עקרונות מנחים ליחסים בין אדם לחברו , שהיוו תשתית לאתיקה מוסרית , מדינית וחברתית . הנאורות נפתחת בצלצוליהם של הובס , דקארט ואחרים , המנסים להגדיר שוב את עקרון החירות , חירות היחיד , שממנו נובעים עקרון השוויון וזכויות האדם , מושגים המשפיעים באופן פעיל וממשי על החברה האנושית עד ימינו . נעשו נסיונות שונים לבניית חברה שוויונית במסגרת מדינה , על פי עקרונות מעוותים ומדכאים של הקומוניזם או עקרונות דורסניים ומדכאים של הקפיטליזם . רק מדינות שהבינו כי חייבת להיות איכות מינימלית בסיסית הוגנת של סולידריות חברתית לערך שוויון האדם , תוך ניהול אוצר המדינה על פי סדרי עדיפויות ערכיים כמו בריאות , סיעוד , דיור , חינוך , תרבות וכר , ' השכילו להעניק ליחידי קהילתם חיים הוגנים ושלווים יותר . בימינו , אנו נמצאים בעידן המאפשר שקיפות ושיתוף בניהולו של אוצר המרינה או הקהילה על פי ערכי יסוד ערך האדם . המפגש בין הפנים לאחר מתרחש בשאון סוער במרחב הסייבר על רשתותיו לסוגיהן ומינן . יחידי אדם מדברים מתקשרים זה עם זה , קהילות אדם מדברות ביניהן . קהילות חוצות גבולות ומדינות , מעל מדינות ; יחידים וקהילות פורצי גבולות לסוגיהם , ממחסומי תקשורת ועד למחסומים פיזיים בדרך בין ירושלים לבית לחם , בין וושינגטון לבייג'ין . האנושות , היחיד והקהילה , רואים את עצמם ויודעים שהשינוי הוא ודאי , אך עדיין אינם מקבלים ומפנימים זאת בפועל . כדאי לנו
|
|