|
|
עמוד:76
בין בעלי החיים ? כל גופנו מלא במיני וסוגי חיים הנאכלים ונעכלים מדי יום . הטבע רוחש חיים ומוות השלובים זה בזה . אם כן , מהו רצח ? הרג מכוון שלא לצורך הגנתי כלשהו ? החי טורף כאשר הוא בסכנת חיים או כתכלית - מזון . האם אין הרג לשם הרג בחי ? ומין האדם , האם הוא יחיד בכך במינו ? בהתבוננות במציאותו של החי , הדבר לא ברור ומובחן כך ; ההתרחשות כוללת חיים ומוות על סוגיהם וגווניהם וייחודיות התרחשותם בהתאם למצבם במרחב . מאבק לחיים ולמוות מתרחש גם בין בעלי חיים מאותו מין , כגון : נמרים , לטאות , ציפורי שיר , זאבים , דגי טרף , קופים ועוד . בהיותנו סוג ומין אחד מן החי , הנושא הזה של "לא תרצח" טעון בירור - האם הוא מונח אפריורי , מעין אידיאה שרוחשת ביסודניות , במרחב האימננטי של משמעויות פועלות , או האם האתיקה במהותה היא תפיסת ההתייחסות של החי באשר הוא לעצמו , מרחבו , ליחידי קהילתו , הכוללת תפיסה הולמת של הטבע בכוליותו ? או ביתר קונקרטיות : בן אדם , דרך התייחסותו או תפיסת המציאות שלו במרחבו , מייצר מארג שלם של פעילויות התנהגותיות , אופי , תקשורתיות , תנועתיות ואחרות , שמתוכן ניתן לגזור בקטגוריות מסוימות ערכים ומידות המהווים ערכי מוסר אובייקטיביים של קהילתו וסביבתו , אך סובייקטיביים לקהילות אחרות . אנחנו רואים שחי אוכל מן החי , אבל לא כל חי אוכל מן החי , לא כל חי אוכל כל חי . במציאות האונטולוגיה רוחשת גם האנטרופיה של היחיד החי , הזמניות הזו של מסע היחיד בזמן , שיש ל"אני" סובייקטיבי קונקרטי , משך זרם התודעה היחידנית , תפיסת מציאות הולמת של היחיד . לכן אנו רואים את השינוי בדפוסי קטגוריות מוסריות במארגים חברתיים שונים לאורך ההיסטוריה במקומות שונים בעולם , הן בהתייחסות של קהילה אחת לשנייה כקולקטיב , הן בהתייחסות הקולקטיב לטבע שבתוכו הוא חי . הרבה נעשה ונכתב על ידי אנתרופולוגים וחוקרים בתחום הלינגוויסטיקה והסוציולוגיה האנושית חברתית
|
|