|
|
עמוד:53
העצמית . " ברגסון עדיין אוחז בתפיסה הדואלית , עדיין קיים אצלו סוג של הפרדה בין אנרגיית החיים לבין החומר ; לתפיסתו , החומר הוא המכתיב את משך התופעה וגבולה . בעוד שעל פי עקרון המשמעויות הפועלות , המציאות האונטולוגית היא התרחשות של משמעויות העוברות רהנורמליזציה לפעילויות של אנרגיה חומר וחוזר חלילה , על ידי פלטפורמה גנרית המאפשרת את ההתרחשות הסובייקטיבית קונקרטית . אין הבדל בין נפש לגוף , חד הם . זרם התודעה היחידני של ה"אני" אכן תופס את עצמו כנפרד מגופו , מחומר . דהיינו , "אני" זה לא אצבע רגלי הימנית , אך זאת תפיסת המציאות ההכרתית היוצרת את אשליית הפיצול . הנפש גוף האונטולוגית החיה היא היא הסנה הבוער של השירה , הכיסופים והתפילה , של הקריאה האנושית עם שאגת האריה וזימרת הציפורים בטבע טובע במרחב , אך גם עם שבר וזעקה של קורבן , של אמת הכאב , הסבל והעיוורון . ההתבוננות במציאות באופן הזה נראית על פניה כמורכבת , מסובכת וקשה , אך כאשר ההכרה תופסת את המציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות , ההתרחשות היא הווה , רציפה , משתנה והרמונית . ההתרחשות של היחיד , מהותו , מובנת יותר , דרך היותו סך כל פעילויותיו בהתאם למצבו במרחב ובזמן . יחסיו של המתבונן במציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות עם סביבתו מקבלים ממד אקטיבי חי פועל המאפשר גם להתפעם וליהנות וגם להשפיע על הקהילה והסביבה . זוהי תפיסה המאפשרת לנפש גוף היחיד להתממש במשך חייו באופן של ייחוד ואיחוד בריבוי באותה העת . במצב של מודעות למרחב מתרחש ורוחש , האונטולוגיה היא הטרנסצנדנטיות בהתגלמותה , עד להיותה מראות צובאות לחווים רואים בעצמותיות ההוויה . 56 אנרי ברגסון , ההתפתחות היוצרת ( תרגום : י . אור , ( ירושלים , , 1978 עמי . 175
|
|